החלטה בתיק ב"ש 4641/07

א. רקע

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה ( כב' השופט מר א' קפלן) מתאריך 18.12.2007 בתיק ב"ש 4206/07.

2.       הערר הוא על כך שבית המשפט קמא שחרר את המשיב לחלופת מעצר, מקום בו לדעת העוררת, היה על בית המשפט קמא להוראות כי המשיב יעצר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו לפי כתב אישום שהוגש לבית המשפט קמא בתיק פ' 2009/07.

ב. כתב האישום

3.       כתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא מונה שני אישומים. באישום הראשון נטען, כי בתאריך 18.10.2007 מכר המשיב לסוכן משטרה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 99.1 גרם נטו תמורת סך 1,400 ש"ח.

          באישום השני נטען, כי בתאריך 24.10.2007 מכר הנאשם , באמצעות מתווך מטעמו, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 95.57 גרם תמורת הסך 1,600 ש"ח.

ג. החלטת בית המשפט קמא

4.       בית המשפט קמא מצא חולשה בראיות שנאספו בידי העוררת, וקבע כי "בולטת במיוחד העובדה", שאין בחומר החקירה "פלטים לגבי שיחות מהסלולרי של הסוכן לזה של הנאשם, ולכאורה ישנה חוליה חסרה בשרשרת הראיות נגד הנאשם". בית המשפט הוסיף וציין, כי אמנם מסמך שסומן "תד" (והכוונה ככל הנראה למסמך שסומן "כד") קושר  חלקית את הנאשם לעסקה שבוצעה, "אבל עדיין מדובר בקשר חלקי מאוד".

          על כן, ולאור הכרסום בחומר הראיות שבית המשפט קמא מצא, הורה בית המשפט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר,ף ומכאן הערר שלפני.

ד. ראיות לכאורה

5.       העסקה שבוצעה בתאריך 18.10.2007 בוצעה על ידי שני סוכני משטרה, האחד כינויו נ"ז 512/01 והשני כינויו ש"א 9007.

          שני הסוכנים מסרו הודעות על פעולותיהם, ומעדויותיהם עולה, כי הסוכן נ"ז 512/01 תאם את המפגש עם המשיב בטלפון, שמספרו כמספר הטלפון הנייד של המשיב (למרות טעות הסופר שנפלה באישור חברת אורנג'). אפשר ותעלה הטענה, כי הסוכן נ"ז 512/01 לא ידע מי הוא הדובר מצדו השני של קו הטלפון, ואולם לכך אין חשיבות, מהטעם, שהמשיב עצמו הגיע למפגש עם סוכני המשטרה, והוא היה זה שנתן להם את הסם שביקשו לרכוש והוא היה זה שקיבל את התמורה עבורו. בעניין זה יודגש, כי הסוכן נ"ז 512/01 מסר בהודעתו, כי הוא מכיר את המשיב מזה כ- 4 שנים (הודעתו מיום 18.10.2007 עמ' 2 שורה 6), והוא אף זיהה אותו במסדר זיהוי תמונות.

          על יסוד החומר המצוי בתיק החקירה, הנני סבור כי בידי העוררת ראיות לכאוריות שיש בהן די להוכיח את העובדות הנטענות באישום הראשון לכתב האישום. כאמור, המשיב מכר סם מסוכן לסוכני משטרה, וזוהה באופן ברור על ידי אחד מהסוכנים כמי שמסר להם את הסם וקיבל מהם את התמורה, וזאת לאחר תיאום טלפוני שנעשה באמצעות הטלפון הנייד שבבעלות המשיב.

6.       ככל שהדברים אמורים בעסקה השניה, העסקה בוצעה על ידי הסוכן ש"א 9007 לבדו. אזכיר בעניין זה, כי על פי הודעתו של הסוכן נ"ז 512/01, עוד במפגש שהתקיים עם המשיב בתאריך 18.10.2007, בעת שבוצעה העסקה הראשונה, הסוכן נ"ז 512/01 אמר למשיב, כי בשל חתונת אחיו לא יוכל להגיע למפגשים בעת הקרובה, וכי הסוכן ש"א 9007, שהיה נוכח עמו, יגיע לבדו, והמשיב אישר כי יבצע את העסקאות עם הסוכן ש"א 9007.

          התאום הטלפוני בין הסוכן ש"א 9007 נעשה באמצעות אותו טלפון נייד, והפגישה התקיימה כמתוכנן. אמנם, המשיב לא הגיע בעצמו למפגש בעסקה השניה, שהתבצעה בתאריך 24.10.2007, ולמקום הגיע אדם אחר, שזהותו אינה ידועה. דברים אלה מעוררים את השאלה, האם היה זה המשיב בצדו השני של קו הטלפון, שעמו תאם הסוכן את העסקה, והאם האדם שמסר לסוכן את הסם, היה שלוחו של המשיב.

          נכון הדבר שבעניין זה קיים קושי ראייתי מסויים, אך נראה לי כי למרות קושי זה, יש בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האישום השני. הטעם למסקנתי זאת היא העובדה, כי בשיחת התיאום שהתקיימה בין הסוכן ש"א 9007 ובין מי שדיבר עמו מצדו השני של קו הטלפון, הזכיר הסוכן, תוך כדי התמקחותו על מחיר הסם, את העסקה הראשונה שבוצעה אך ימים ספורים לפני כן, והדובר בצד השני התייחס לעובדות אלה. כך למשל, הסוכן טען בשיחת הטלפון, כי הוא מבקש לרכוש את הסך במחיר שבו נמכר הסם בעסקה הראשונה, והדובר לא הכחיש את העסקה, אלא להיפך, טען כי בעסקה ההיא מקורו של הסם היה אצל אדם אחד, ואילו מקורו של הסם בעסקה השניה הוא אחר, ועל כן מחירו שונה.

7.       מחומר הראיות התרשמתי, כי שיחת הסוכן ש"א 9007 התקיימה עם המשיב ולא עם אדם אחר, וזאת משום שהדובר התייחס לעסקה הראשונה, אשר בוצעה על ידי המשיב, מה עוד, שגם בעסקה זאת, מספר הטלפון באמצעותו בוצע תיאום המפגש היה זהה למספר הטלפון באמצעותו תואם המפגש בעסקה הראשונה.

8.       בית המשפט קמא התייחס בהחלטתו למסמך "כד" שבתיק החקירה, וקבע כי הוא קשור את המשיב לעסקאות שנעשו "בקשר חלקי מאוד".

          מסמך "כד" הוא מזכר שכתב אחד מהחורים שחקרו את המשיב בתאריך 13.11.2007, ובו מתעד החוקר שיחה שהייתה לו עם המשיב, בה המשיב הודה כי היה עליו לחשוד בסוכן ש"א 9007, הן משום שקנה ממנו בהתחלה כמות סם גדולה והן משום שלא התקשר אליו להתלונן על איכותו הגרועה של הסם שמכר לו בעסקה הראשונה. מהמזכר עולה, שגם באותה שיחה קשר המשיב עצמו לעסקה השניה שנעשתה. אציין בעניין זה, כי החוקר שאל את משיב בשיחתם, מדוע ביצע את העסקה השניה למרות חשדותיו בעסקה הראשונה, והמשיב ענה לו ש"אם המשטרה רוצה להפיל מישהו היא תשים סוכן חדש. גם אם לא הייתי מוכר לו היה בא אחר".